שאלות ותשובות

הפרעת קשב וריכוז, או בשמה המלא  Attention Deficit (Hyperactivity) Disorder -היא הגדרה המשמשת רופאים על מנת לאבחן ילדים ומבוגרים עם בעיות קשב מסוימות.

למרות ש ADHD-נמנית לרוב כבעיית התנהגות, למעשה היא הפרעה עצבית (נוירולוגית) באונה הקדמית של המוח, הפרעה הגורמת לתהליכי עיבוד המידע במוח להתנהל בצורה איטית מדי. אף במקרים שבהם לאדם יש IQ גבוה, הרי שקצב העברת האותות במוח גורם לקושי בהבנת מסרים מורכבים או בזכירתם.

כמו כן, תיתכן הפרעה בשליטה על האימפולסיביות, כלומר, להגיד או לבצע בלי חשיבה מוקדמת מספקת.

מחצית מהילדים הסובלים מהפרעת קשב הם גם היפר-אקטיביים. אצל בוגרים הסובלים מהיפר-אקטיביות הדבר בא לידי ביטוי בחוסר מנוחה, בלחץ ובעצבנות.

בנוסף, ייתכנו בעיות בקריאה, בשליטה על תחושות כעס ותסכול, בחוסר סדר, בחוסר מיקוד ועוד. לעיתים, חוסר הריכוז מביא לחולמנות או לחילופין - לאקטיביות יתר.

אצל למעלה משליש מהילדים תיווצר הפרעת למידה.

ישנם בבירור היבטים גנטיים להפרעת קשב וריכוז. במקרים רבים, סובל יותר מבן משפחה אחד (בדרגה ראשונה או שניה) מ- ADHD.

לא. למעשה, רוב הילדים עם בעיית קשב אינם מקרים של ADHD. ישנם גורמים נוספים לחוסר קשב אצל ילדים: חוסר איזון הורמונלי, תגובות תרופתיות שונות, דיכאון, שימוש בסמים, חרדה ועוד.

זו הסיבה שרופאים אמורים לבצע אבחון מדויק מאוד על מנת לעלות על הסיבה הספציפית של בעיית חוסר הקשב.

מאז שהחלו המחקרים העוסקים בתופעה, השתמשו החוקרים בכלים השמים דגש ומשקל יתר למאפיינים ההיפר-אקטיביים שב-ADHD , אולם, רבים מהסובלים מהפרעת קשב, בנים ובנות, אינם סובלים מהיפר-אקטיביות. כיום ישנן בדיקות המשקללות היטב את תגובות הנבדק, ודרכן רואים כי למעשה כמעט ולא קיים הבדל בין בנים לבנות לגבי שכיחות התופעה.

על פי מחקרים עדכניים, שעור הסובלים מ- ADHD נע בין 5% ל- 8%.

אצל 30% מהילדים שסבלו מ- ADHD נעלמת התופעה בשנות ההתבגרות (14 - 20 שנים). אולם, ברוב המקרים, ההפרעה נשארת ורק משנה את דפוס ההתנהגות.

אכן, מספר המקרים של ADHD באוכלוסייה עולה, ונראה כי לעובדה זו מספר גורמים:
• מודעות עולה וגוברת של המערכת החינוכית, המשפחתית והבריאותית.
• כיום ידוע כי ADHD מופיעה גם ללא היפר-אקטיביות.
• כלים ועזרים מודרניים, תורמים לדיוק האבחון ולמהימנותו.
• נוירו-טוקסינים (בעיקר סביבתיים), נפוצים יותר ומשפיעים על המוח.
• הסביבה דורשת יכולת עיבוד וניתוח חשיבתי גבוהה יותר, ובנפח מידע רב יותר.

בהחלט. ישנם סימנים הקשורים בהתנהגות, אשר מצביעים על קושי בריכוז. הורה או מורה שמגלה סימנים אלה בסביבתו, יכול לקבוע תור אצל רופא מומחה מתחום הפסיכיאטריה, הנוירולוגיה או התפתחות הילד, ולאבחן את התסמונת.

הרופאים בודקים מספר אספקטים: גופני, היסטוריה רפואית, התנהגות, שלילת בעיות אחרות, זיכרון ועוד - ובהתאם לממצאים מאבחנים את ההפרעה.

גם פסיכולוגים בעלי הכשרה מתאימה יכולים להצביע על עדות לבעיות קשב, אולם ההחלטה וההכרעה הקלינית שייכת לתחום הרפואה.

בדיקות קשב ממוחשבות כגון TOVA , CONORS ושאר בדיקות ה CPT -(בחינות ביצוע מתמשך) עשויות לסייע הן בשלב האבחון הראשוני והן בשלב קבלת ההחלטות אצל הגורם הרפואי.

בהחלט. המשימה העיקרית של ילד בכיתות הגיל הרך היא לקבל את הרגלי השפה ומיומנויות יסוד, כגון קריאה, כתיבה, אוצר מילים ועוד. אם לילד ישנה הפרעת קשב נסתרת - הוא עלול לצבור פערים עצומים בקצב קליטת החומר והפנמתו, ולאבד את הקשר עם החומר הנלמד. לאחר מכן יתויג בכיתה כגורם שלילי, ויצבור תסכולים וכעסים על המערכת. המערכת, מצדה, תבחין בלקות הלמידה רק בשלב שההפרעה יוצרת גלים ומפריעה לסביבה (התנהגות שלילית, הפרעה בכיתה וכד').

אבחון מוקדם מורכב מאיתור הבעיה על ידי ההורים והמורים ובדיקה ראשונית המורכבת בדרך כלל משילוב של שאלון קונורס ו/או DSM, מבחן TOVA ושיחה עם ההורים. במידה ויש ממצאים, כדאי לקבוע תור לרופא מומחה לשם אבחון כולל של הבעיה.

ישנם מספר דרכים לטפל בתופעה:

טיפול תרופתי: הטיפול הנפוץ והמוכר כיעיל ברוב המקרים הוא טיפול בתרופות ממשפחת הפסיכו-סטימולאנטים. קיימות תרופות שטווח השפעתן 4 שעות, ותרופות שטווח השפעתן עד 10 שעות. על טיפול תרופתי קבוע יכול להמליץ רופא מומחה בלבד.

טיפול פסיכולוגי: שילוב של הדרכה להורים, יחד עם עבודה משותפת עם הילד, הגורמת לו להפיק את המקסימום מיכולותיו הנתונות, אימון בריכוז, הרפיות, תנועה, מוזיקה ושאר תרפיות.

טיפול טבעי: הומיאופתיה, פרחי באך ושאר שיטות וטיפולים טבעיים.

ביו-פידבק: שיטה המשלבת אימון בשליטה על הקשב והריכוז, תוך קבלת משוב בעזרת מכשור משוכלל.